איך לעודד לילדים לאכול בריא?
"תגידי, הילדים שלך באמת אוכלים את כל הבריא הזה?" שאלה אותי מכרה שקוראת את הפרסומים פה והתקשתה להאמין שיש ילד שמוכן לאכול קציצת קינואה או פשטידת ירקות. ואני נשאלת המון על ילדי ועל בכלל – איך לגרום לילדים לאכול בריא?!
זו באמת סוגיה קשה. וחייבת לציין שגם אצלנו בבית לא כל מה שאני מכינה, והוא בריא, נאכל בשקיקה. אבל זו לא סיבה להתייאש. חינוך, בכל תחום, הוא תהליך. ותהליך הוא דבר ממושך, למרות הקושי שלנו להתאזר בסבלנות. בעידן כמו שלנו, שהכל כל כך תזזיתי ומהיר, התרגלנו לקבל תוצאות-ומייד! אבל זה לא באמת נכון. במיוחד עם ילדים. צריך סבלנות, אורך רוח והרבה נחישות, אמונה ותפילה שמה שאנחנו מלמדים, מקנים ומעניקים – מחלחל ובסוף הופך לחלק מהם.
ומעבר לתיאוריות הגדולות, בסוף, בתכלס – מה אפשר לעשות?
ליקטתי כאן מספר עצות, מאמינה ששינויים עושים לאט ובעקביות. אז קחו לכם כל פעם טיפ אחד ולכו איתו. בעזרת ה' תראו ברכה!
"סור מרע ועשה טוב…"– להתמקד בטוב. להרבות בשבח המאכלים הטובים והבריאים ולא בגנות המאכלים המזיקים. נסביר למה כדאי לאכול ירקות, ומה קורה בגוף של מי שאוכל פירות. נספר על היתרונות שיש לאוכל מזין כדי ליצור לב פתוח, שנכון להתנסות ולהאזין. על ידי הפחדות בדרך כלל לא יוצרים שינוי אמיתי ועמוק, שזה בעצם מה שאנחנו רוצים.
דוגמא אישית – כמו בכל דבר בחינוך, ובוודאי בענייני אכילה, דוגמא אישית זה חובה. משונה בעיני לצפות מהילדים לאכול כרוב ניצנים או ברוקולי בזמן שאנחנו לא נוגעים בזה, או גרוע מכך – אוכלים מול הילד אוכל אחר. חינוך הילדים מתחיל קודם כל מחינוך של עצמנו. אז יחד עם הגשת אוכל בריא לילדים נתחיל גם אנחנו לצרוך אותו. ככה גם אנחנו וגם הילדים מרוויחים.
שבו תאכלו – אנחנו, ההורים, חייבים לאכול עם הילדים. לפחות ארוחה אחת ביום. לרובנו הכי פרקטי זה בערב – אז צריך להתאמץ ולעשות כל מה שניתן כדי לשבת בארוחת הערב ולאכול איתם. זה הזמן לשיחה, לקרבה, לדיבור והקשבה, וזה זמן טוב לראות ולהקנות גם הרגלי אכילה. זהו זמן מאחד יקר מפז, הרבה מעבר ליתרונותיו התזונתיים! נניח את הניידים בצד, נכבה מסכים מכל הסוגים, נשב עם הילדים, ורצוי מאד גם שנאכל איתם – נביט להם בעיניים, נקשיב, נשמע, נדבר. אלו הם דברים קטנים, שלצערנו, הופכים להיות נדירים… נעניק לילדים ולעצמנו "זמן איכות" אמיתי, סביב שולחן ארוחת הערב המשפחתית.
שיתוף (זה לא רק בפייסבוק…)– שתפו את הילדים בקניית המזון, בבחירת התפריט לארוחות או לשבתות, שתפו אותם בהכנות, בבישולים ובאפייה (אפשר לשתף אפילו פעוטות בני שנתיים-שלוש), ושתפו אחרים בהתלהבותכם מהעשייה של הילדים סביב המטבח. לא תאמינו באיזו שקיקה ילדים אוכלים סלט שהם חתכו! אפילו שזה אותם הירקות ואותו התיבול שבכל יום אתם מגישים – הם אוכלים בחשק רב יותר בגלל שהפעם הם היו שותפים!
חיבור – חברו את הילדים לטבע, צאו איתם לקטוף פירות או הראו להם היכן גדלים הירקות. זה יחבב עליהם את התוצרת החקלאית (מעבר לערכים שהם יספגו). חברו אותם גם ליתרונות שהם יפיקו מאכילת מזון בריא: "התמר שאת אוכלת עכשיו יעזור לך להלחם במחלות!" או "התפוח שאני חותכת לך בונה לך את הגוף!". לא צריך להבין יותר מידי בתזונה או להכנס לדקויות, מספיק משפטים קצרים וברורים, בשפה שלהם, בכדי לייצר אצלם חיבור בין אוכל בריא לבין שאר מידות ויכולות ושאיפות.
להתעקש בנעם – צריך לשלב בחכמה את מידת העקשנות עם מידת הרגישות ולדעת מתי לעמוד על כך שהילד יטעם (לפחות יטעם …) ומתי להרפות. מה שחשוב מאד זה לדעת שנדרשות לא מעט חשיפות למזון עד שהוא מתקבל על הילד. אל תוותרו. המשיכו להכין ולהציע – יש סיכוי מאד טוב שבסוף הוא ירצה ויאהב.
(עוד דרכים מעשיות ויעילות לעידוד ילדים לאכול ירקות – יש פה: איך לעודד ילדים לאכול יותר ירקות?
"ילד טוב (לא בהכרח) משאיר צלחת ריקה" – ילדים, שלא כמונו, עוד לא הספיקו להתקלקל, ומנגנון הרעב-שובע שלהם מדויק ונכון. לעולם לא נכריח ילד לסיים לאחר שחש שובע. שלא חלילה נעוות מנגנון עדין ומתוקן. ניתן בילד אמון, ונעביר לו מסר ברור – שהגוף שלו והשדרים שהוא מקבל מהגוף שלו הם המדד הכי אמין עבורו בכל מה שנוגע לאוכל ולאכילה שלו. היות ואנחנו ההורים מכירים את צאן מרעיתנו – אני בטוחה שנדע מתי הילד מתחמק מסיום ארוחתו ומתי הוא באמת שבע.
אוכל הוא לא פרס – זה כל כך ברור וכולנו יודעים שלא מציעים אוכל כפרס, כניחום או כאמצעי שכנוע. וגם לא מתנים עם הילד קבלת פרס על אכילת אוכל, אפילו אוכל בריא…ועם כל כמה שאנחנו יודעים, קשה מאד שלא ליפול בזה… אבל בכל זאת צריך לנסות ולהשתדל ולהרגיל את המשפחה שאוכל ופרסים זה שני תחומים נפרדים. נסו לתת פרסים לא חומריים כמו עוד סיפור לפני השינה, משחק כלשהו עם אבא או להצטרף לנסיעה או יציאה עם אמא. פרס יכול להיות גם משהו שהילד מאד רוצה ובדרך כלל לא מרשים או לא יוצא (לישון אצל חבר למשל), ויכולים גם להיות פרסים חומריים – צ'ופרים קטנים, רק בבקשה: לא אוכל ולא ממתקים.
טוב מראה עיניים… –נגיש לילדים את האוכל בצורה נעימה, בכלים נאים וניצור להם עניין בצלחת. מחקרים מראים שילדים שמצאו עניין בתצוגת האוכל –אכלו ממנו יותר. זה הזמן ליצירתיות. להכין להם מנות אישיות (למשל את הפשטידה תאפו בקאפקייקס במקום בתבנית גדולה), או להשתמש בתבניות נייר עם ציורים יפים או דמויות של מותגים וסדרות אהובות. צרו צורות מירקות (יש היום חותכנים מדליקים שיוצרים מגוון צורות בחיתוך), הגישו לשולחן את האוכל עם קצת יותר השקעה – שהיא למעשה השקעה שווה לטווח הארוך.
שמחה – נשתדל מאד להשרות אווירה שמחה בבית בכלל, וסביב האוכל בפרט. להקנות חוויה נעימה וחיובית בתחום האוכל, שלא חלילה ייתפס אצל הילד כזירה של מאבק כוחות בינכם לבינו (כדאי מאד לקרוא את המאמר שלי פה: לעלות על דרך המלך – כללים מעשיים ליצירת אורח חיים משפחתי בריא ). חשוב שכל חווית האכילה ונושא האוכל יהיה ברוח טובה, בנעם ובאהבה. לפעמים נוותר על אוכל בריא בצלחת כדי לקבל ילד בריא בנפש. שמחה יוצרת בריאות! והכי חשוב זה להיות שמח.
בהצלחה!!!
תגובה אחת