אוכל ורגש – גוף ונפש
זה מוכר וגם ידוע… אנחנו אוכלים מתוך הרבה מצבים ובהשפעת המון מחשבות ורגשות, וממש לא רק בעקבות רעב או שובע. הרגלים מקובעים, דפוסי חשיבה עמוקים או עקומים ( שמתן לב שזו אותה מילה, רק בחילוף אותיות?!), תהליכים רגשיים לא פתורים או פעולות אוטומטיות והנעות רגשיות – כל אלו מובילים אותנו לאכילה שהיא הרבה מעבר למנגוני השובע והרעב הטבעיים והגופניים.
קוראים לזה "אכילה רגשית" – אכילה בה הרגשות מנהלים אותנו במקום שאנחנו ננהל את הרגשות. אכילה בה אנו עושים שימוש באוכל לטשטוש, הקלה והימנעות מרגשות הנתפסים כלא נעימים. אכילה שמטרתה להקהות תחושות וחוויות שאנו לא יודעים איך להתמודד מולן או שהתרגלנו להתעלם ולהדחיק מתוך הקושי להתבונן ולהכיל אותן.
למה דווקא אוכל?
- אכילה היא חווית השייכות הראשונית של כל אדם בבואו לעולם. חום ואהבה נקשרים מרגע הלידה לאוכל ואכילה.
- האוכל מעניק סיפוק מיידי – כאן ועכשיו.
- האוכל תמיד זמין, לגיטימי, אפשרי וקיים – בבית, בעבודה, ברחוב, במסעדה, באירועים, בשמחות או אפילו, לא עלינו, באסונות. אוכל חיוני לנו, ואוכל גם סובב כל הזמן אותנו.
- כשאוכלים – יש "שקט תעשייתי". המחשבות מושתקות, נרגעים הרגשות, אנחנו עסוקים באוכל ובאכילה ולא פנויים להתעמת ולהרגיש רגשות לא נעימים.
- האפשרות לאכול ללא חשבון או גבול, בלי לתת דין וחשבון היא פיצוי על כל המחויבויות, הדברים שאנו נתבעים לעשות, כל "הצריך" וה"מוכרח" שבחיינו.
- אוכל מתקשר לחום, ביית, שייכות ואהבה, הוא מזכרת ותנחומים, פרס, פיצוי, כיסוי ותחליף למה שאנחנו רוצים, לא משיגים או למה שאנחנו מתגעגעים…
ואולי יש לך גם סיבות משלך… עוד סיבות שבגינן האוכל, מעבר להיותו מזון ודלק לגוף, משרת אותך?
אז מה עושים? חלק מהטיפול והדרך זה ללמוד להרגיש, עם כל הלב ולהסתכל אל עצמנו, אל תוך תוכנו – באומץ הלב!
פשוט? לא בהכרח… אפשרי? בהחלט וממש!
אכילה קשובה – נלמד להפנות מבט אל עצמנו ובמקום להסתכל החוצה, על הצלחת ומה שבתוכה, להסתכל פנימה, על עולמנו הפנימי והרגשי. באכילה קשובה טמון המפתח לאמץ הרגלים מיטיבים ולהמנע מאלה שהורסים, פוגעים ומונעים מאיתנו חיים בשלווה ואושר.
במקום להתחיל עם מה שבצלחת, ננסה להתחיל עם מה שבתוכנו, עם המודעות והחוויה בכל רגע של חיינו. אכילה קשובה ומודעת משפיעה לא רק על כל מה שקשור באוכל, במשקל ובגוף אלא על כל תחומי החיים. החיים שלך הם כמו הרגלי האכילה שלך. תשומת לב באכילה מייצרת גם שקט בחיי היום יום, בשגרה.
רעבה?! למה את רעבה?! – טוב ומועיל תמיד לבחון האם את רעבה? האם באמת הגוף מאותת על רעב גופני? או שיש שובע? ואם את מזהה רעב שאיננו קונקרטי ופיזי – שאלי את עצמך את השאלה הפשוטה: למה אני רעבה? מה חסר לי בחיי כעת? מה יכול למלא חלל או ריק, שאותו אני מתרגמת כרעב? כשתדעי למה את באמת זקוקה יהיה לך הרבה יותר פשוט לספק את הצורך האמיתי ולא תצטרכי להשתמש באוכל ככיסוי לא מתאים ורגעי.
מודל הפסק"ה – להתמודדות עם אכילה רגשית:
ה – התבנונות. ללמוד לזהו את הרגע בו מתחוללת בך סערה או מחשבות מתרוצצות בראשך. לזהות את המצב בו הקולות השונים מתווכחים בקרבך: "לאכול או לא לאכול עוד קינוח באירוע?" "לקחת עוד מנה או שכבר אכלתי די?" "חיים רק פעם אחת… אוכל זו הנאת חיים…" לעומת "אני רוצה לשמור על החיים שלי, להיות בריאה ונכונה ולאכול נכון ובריא". כשאלו מתחילים להשמע בתוכך – זה הרגע! זה הזמן לפעול, לפי המודל.
פ – פסק זמן. ברגע הזה, לאחר הזיהוי, את לוקחת פסק זמן. עוצרת, מתרחקת, לוקחת מרחק פיזי (הכי טוב) או מחשבתי (במידה ואת לא יכולה להתרחק ממש ממוקד הסערה) – ונותנת לעצמך זמן! זמן להתבונן, זמן לנשום, זמן לנסות ולשמוע את כל הקולות, לסנן, לברור, לבדוק – מה נכון וראוי ומה הרגל אוטומט או ייצר רע, מהו הצורך האמיתי שלך ואיך תוכלי לממש אותו במדוייק?
ס – סדר. עכשיו כשאת רחוקה מהאוכל ונמצאת עם עצמך, זה הזמן לעשות סדר במחשבות והרגשות. להבי מה עובר עלייך. האם את עוד רעבה? אם לא, אז מה מקור הרצון לאכול עוד קינוח או עוד מנה? מה את מרגישה? מה עובר עלייך באמת? לסדר את כל המשפטים, למיין ולברר – מה נכון ואמיתי ומה הרגל נושן או מנגנון למיסוך רגשי? אולי הרצון לעוד קינוח באירוע נובע מתוך תסכול לעומת האחרים? אולי ההתלבטות מול הרצון לאכול למרות שכבר שבעת עולה בגלל שעמום? רייקנות? בדידות? פחד או כל רגש אחר? הכל אפשרי ולגיטימי.
ק – קבלה. זה אולי השלב הקשה מכולם… לקבל את עצמך, את המקום שאת נמצאת בו ולאהוב ולשמוח במי שאת. לקבל את הרגשות שלך, לקבל כל רגש שהוא גם את הפחות נעים ומכור. לקבל את הפגיעות והעדינות הרגשית שלך, לקבל את היותך רגישה ומרגישה. לקבל את הבלבול ואת התסכול, לקבל קנאה או שנאה, לקבל כעס או מרמור, לקבל כל מה את מרגישה – ולתת לו מקום. לתת לו במה. ידוע ומוכח במחקרים רבים שרגש שחווים אותו או מרשים לעצמנו להרגיש אותו – מתעצם לכמה זמן ואז ודועך ומתפוגג. לעומת רגש שמודחק ומושתק – שסופו לעלות ולתבוע את מקומו – ולא בהכרח בצורות הנכונות והרצויות. לכן נקבל את הרגש. ניתן לו מקום. נרגיש ונהיה איתו, עם עצמנו. בלי שיפוטיות, בלי לגנות ובלי להשוות. לקבל את עצמך כפי שאת!
ה – המשך הדרך. עכשיו הגיע הזמן לפעולה ממשית ומוחשית. עלייך להציג לעצמך לפחות 2 (אם כי רצוי 3) אפשרויות לפעולה להמשך הדרך: האם תחליטי לחזור לשולחן ולסרב לעוד קינוח? האם תבחרי לחזור לשולחן ולאכול עוד קינוח? אולי תבחרי לחזור לשולחן ולאכול עוד כפית אחת של קינוח? או תחליטי לחזור לשולחן, לאסוף את חפצייך וללכת הבייתה? כל החלטה שתקבלי תבוא כעת ממקום מושכל ובחירי – ולכן זו גם תיהיה החלטה שלא תגרום לך לייסורים ונקיפות מצפון, כי היא באה מתוך מחשבה, ניתוח רגשי, קבלת הרגש והחלטה לפעולה.
ככל שמתרגלים יותר הפסק"ות – מתרגלים יותר לעצור, להתבונן ולהרגיש רגשות. וזו הדרך להתמודד עם אכילה רגשית!
גם את מתמודדת עם אכילה רגשית? רוצה עוד ידע ועוד טכניקות מעשיות להתמודד איתה?
מוזמנת לפנות אליי – אשמח לעזור לך!
השאירי לי הודעה כאן, למטה, ואחזור אלייך.
